בג”ץ רכב מדברי

לבטל את החיוב בבעלות של 4 כלי רכב

לבטל את ההגבלה בקשר למכירת ורכישת רכב סיור למורה דרך חדש

המצב כיום – נמצא בבבדיקה של יועמ”ש  עוד דנה עסיס שנער משרד התחבורה

בגץ רכב מדברי – לחץ להורה

 

בבית     המשפט   העליון                                טיוטה לצורך מיצוי הליכים           

בשבתו כבית  משפט גבוה לצדק

 

מרדכי ברנס  ת.ז 053334132         ת.ד 171 בית זית 90815          דוא”ל    [email protected]

נייד 050-9009700                                                בית 02-53327681                 פקס  03-5423554                  עותר  1

נורמן עמנואל

אפרים לוין

רון  הררי

יפתח תלמי

עיזאת אבו רביעה

ארתור דה מוש

אברהם טובל

נחמה שופר

אביגדור קורנבוים

                             באמצעות עותר 1 ,                                        

 העותרים

                                                             נ  ג  ד

משרד התחבורה                                                                                            

                                             באמצעות פרקליטות המדינה מחלקת בג”צים      

 המשיב

 

טיוטה לצורך מיצוי הליכים    –   עתירה למתן צו על תנאי

 

  1. זוהי עתירה למתן צו על תנאי נגד המשיב שבמסגרתה יתבקש בית המשפט הנכבד להורות לשר התחבורה להסביר מדוע לא יתוקן צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעות סיור, הסעה מיוחדת, והשכרת רכב) התשמ”ה-1985 (להלן “הצו“), כך שיעמוד בחוקי מדינת ישראל וערכיה לא יגרום לאפליה ולא יפגע בזכויות יסוד של העותרים וכמפורט להלן:

 

  • העניין העיקרי – לתקן את סעיף 24) א) 2) לצו שבו נדרש תאגיד רכב מדברי  להיות בעלים של 4 כלי רכב כך שיושוו התנאים להוראות סעיף 23) א) 2) לצו המתייחס לתאגיד רכב סיור, ולתת רישיון הסעות גם לתאגיד רכב מדברי בו רשומים 7 בעלי רכב סיור מדברי או/ו מדברי, וזאת כדי למנוע אפליה. וגם כדי לאפשר לעותרים וחבריהם להתאגד באגודות שיתופיות וליהנות מתיקון תקנה 579  הפוטרת מקצין בטיחות תאגיד מדברי שבו רשומים פחות מ – 20 כלי רכב.

 

  • העניין המשני – לתקן סעיף 23) א) 3) ולמחוק הסיפא “אולם לא יינתן רשיון לראשונה לרכב סיור שעברו יותר משנתיים משנת ייצורו” ובכך יתאפשר לקנות ולמכור רכב סיור גם אם עברו שנתיים משנת ייצורו, כמובן תוך עמידה בכל הקריטריונים, גם למי שחדש בענף ולא רק למי שוותיק בענף, וזאת כדי למנוע אפליה ולמנוע את הפגיעה בחופש העיסוק וזכות הקניין של העותרים שכיום מתאפשר להם למכור ולקנות רכב מעל גיל שנתיים רק למי שוותיק בענף רכב סיור ולא מתאפשר למי שחדש בענף.

 

 

תוכן עניינים  עמוד 9
רקע כללי והשתלשלות האירועים

  

  1. בסעיף הגדרות לצו מצ”ב עת/1 מוגדרים שני סוגי כלי רכב הנוגעים לעניינה של עתירה זו

 

  • “רכב מדברי” מצ”ב עת/2 “רשיון להסעה מיוחדת ברכב מדברי”.

 

  • “רכב סיור”   –  אמנם בצו יש הגדרה אחת אבל בפועל המשיב מוציא שני סוגי רישיונות.

 

  • רכב סיור אשכול מצ”ב עת/3 “רשיון להסעה ברכב סיור (אשכול)” .

 

  • רכב סיור מדברי מצ”ב עת/4 “רשיון להסעה ברכב סיור (מדברי)”.

 

  1. רכב סיור מדברי ורישיון להסעת סיור ברכב סיור (מדברי) עת/3 אינם מצויים בצו וזאת מכיוון שזה סוג רכב חדש שנוצר בעקבות תיקון 27 לצו תעריף המכס ב- 2009.

 

  1. למרות שהדרישות לקבלת רשיון להסעה ברכב סיור (אשכול) זהים לדרישות לקבלת רשיון להסעה ברכב סיור (מדברי) ע”פ סעיף 30 לצו – רשיון מורה דרך ורישיון נהיגה לרכב ציבורי. ולמרות שאופן התפעול של שני סוגי כלי רכב אלה דומה מאוד ובמקרים רבים ממש זהה. ולמרות שהדמיון בהפעלת רכב מדברי לבין רכב סיור מדברי קטן מהדמיון בהפעלה בין רכב סיור מדברי לרכב סיור אשכול. שכן הנסיעה ברכב מדברי נחשבת לנסיעה מיוחדת שכל נהג מגיל 21 ומעלה יכול לבצע אותה ואילו נסיעת סיור מחויבת, כאמור ע”פ סעיף 30 בצו, ברישיון מורה דרך ורישיון נהיגה לרכב ציבורי. המשיב החליט כי ניתן לרשום רכב סיור מדברי רק בתאגיד רכב מדברי, ומנע מרכב סיור מדברי להיות רשום במשרד הסעות סיור כלשהו וזאת ע”פ סעיף 23 לצו.

 

  1. הסעיפים לצו, הנוגעים לעתירה זו:

 

  • סעיף 24. (א) (2) לצו  ” בבעלותו ארבעה כלי רכב לפחות הרשומים על שם התאגיד והם מסוג רכב מדברי. “

 

  • סעיף 23. (א) (2) ” לרשותו שבעה כלי רכב לפחות שלגביהם ניתן רשיון להסעת סיור, הרשומים על שם התאגיד המבקש או על שם מורה דרך מוסמך המועסק אצלו.”

 

  • סעיף 23 (א) (3)  ” גיל הרכב אינו עולה על עשר שנים, אולם לא יינתן רשיון לראשונה לרכב סיור שעברו יותר משנתיים משנת ייצורו.”

 

  1. קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה מהעניין העיקרי של עתירה זו היא החלטתו של המשיב בשנת 2011 מצ”ב עת/5 להשוות את החובה להעסיק קצין בטיחות החלה על משרד הסעות סיור לחובה החלה על מפעל המפעיל מוניות. המשמעות של החלטה זו היא כי תאגיד רכב סיור שבו יש פחות מ – 20 כלי רכב לא חייב בקצין בטיחות.

 

  1. ההחלטה הנ”ל של המשיב נעשתה בעמל רב ורק לאחר פניות מרובות של העותרים, שכהרגלו התעמר בעותרים, אך לבסוף ורק בזכותה של טיוטה של עתירה לבג”ץ בגין האפליה שעושה תקנה 579 בין תאגידי סיור לתחנת מוניות, שתאגיד סיור מחויב לקצין בטיחות החל מהרכב הראשון ואילו תחנת מוניות רק מהרכב ה- 20 ומעלה, נפקחו עיניו של המשיב לראות את העוולה והאפליה שתקנה 579 עשתה לבעלי רכב סיור אשכול והוא החליט כאמור לתקן את התקנה.
  2. אך למרות ההוראה המפורשת של סמנכ”ל תנועה ליועמ”ש משרד התחבורה מ 14.6.2011, מצ”ב עת/6, לא לערב את מנהל תחום קציני בטיחות וזאת מהטעם שבתקנה יש אפליה המנוגדת לחוק, הרי היועמ”ש ערבה את מנהל תחום קציני בטיחות אשר יחדיו עשו ככל יכולתם למנוע את תיקון התקנה, והשתמשו בסמכותם באופן שרירותי כדי לפגוע בבעלי רכב סיור ולהפלות אותם. ולכן ובלית ברירה נאלצו העותרים לפנות לעזרת בית המשפט המנהלי בעת”מ 12895-02-12 ועת”מ 9966-12-12 אשר בלחצן תוקנה לבסוף תקנה 579, כך שמשרדי הסעות של רכבי סיור ורכב מדברי לא יידרשו לקצין בטיחות במידה ורשומים בהם פחות מ -20 כלי רכב.

 

  1. העוולה של קצין בטיחות מיותר ולא נחוץ נחשפה לעיני כל והתעצמה לאור העובדה שגם וועדה מקצועית שהקים מנהל תחום קצין בטיחות קבעה כי גם מבחינה מקצועית, תאגיד רכב סיור וגם תאגיד רכב מדברי עד 20 כלי רכב לא נדרשים לקצין בטיחות.

 

  1. לאור הנ”ל המשיב פעל לתיקון תקנה 579 לתקנות התעבורה, פנה לועדת הכלכלה של הכנסת מצ”ב עת/7   שבו צוין היטב בסעיף 3 את עת”מ 9966/12/12. וועדת הכלכלה של הכנסת  מצ”ב פרוטוקול ועדת הכלכלה מ- 4.11.2013   עת/8 אישרה את תיקון תקנה 579 מצ”ב התיקון עת/9 .

 

  1. במקביל וכדי ליהנות מהפטור מקצין בטיחות ולהתנתק מהתלות במשרדים המסחריים שגבו מהעותרים וחבריהם כסף רב, התאגדו באגודות שיתופיות (להלן “האגודות“) כדי לעשות את פעולות הרישום שדורש המשיב באמצעות הצו ונהלים וזאת כדי לקבל רישיונות למשרדי הסעות סיור מצ”ב עת/10 , תעודות רישום של אגודות שיתופיות –

 

  • אגודת אשכול             מס’ 57-005230-8
  • אשכול ירושלים     מס’ 57-005538-4
  • השרון סיור     מס’ 57-005541-8
  • הגליל אשכול     מס’ 57-005539-2.

 

  1. המשיב, כהרגלו, המשיך להתעמר בעותרים, ועשה הכל כדי להשתמש בסמכותו באופן שרירותי כדי למנוע מהעותרים ליהנות מתיקון תקנה 579. ולמרות שהפעילות היחידה שהאגודות עשו הייתה פעולת רישום כלי הרכב, המשיב חייב אותם להשתמש בחניוני רכב, וזאת למרות שהוא ידע היטב כי מדובר ברכב בבעלות פרטית של העותרים שבסוף יום העבודה כל עותר חונה בביתו, ובנוסף חייב ברישיון עסק וזאת למרות שמשרד הסעות זה אינו עוסק בפעילות מסחרית וכל ייעודו הינו רישום רכב וכדי לעמוד בדרישותיו של המשיב, כמו גם הרשויות המקומית לא דרשו רישיון עסק ולא הסכימו להוציא רישיון עסק. רק בזכות לחצן של העתירות הנ”ל אישר לבסוף המשיב רישיון הסעות למשרדי סיור ללא חניונים וללא רישיון עסק.

 

  1. המשיב התעמר בעותרים במשך 5 שנים משנת 2009 מאז החל לאכוף חובת קצין בטיחות על העותרים, ולמרות העוולה הזועקת לשמיים עשה כל מאמץ כדי לא לרפאה. העוולה הייתה חמורה במיוחד כי המשיב מסר את העותרים בידיי תאגידים מסחריים חמדנים אשר במקרים רבים רק גבו את הכסף עבור ביקורת קצין בטיחות אבל בפועל לא נעשתה כל בדיקה. וכך בעל רכב סיור היה צריך לשלם עבור ביקורת קצין בטיחות ובדואר הייתה נשלחת לו תעודה שהרכב נבחן ע”י קצין בטיחות בעוד שקצין הבטיחות כמעט ולא ראה את הרכב.

 

  1. רק בעזרת ותודות למערכת בתי המשפט הצליחו העותרים וחבריהם החל משנת 2014 להתאגד באגודות שיתופיות של פחות מ – 20 כלי רכב והם נהנים כיום מהפטור מקצין בטיחות, מה שחוסך להם כ- 3,000 ₪ ו – 6 ימי עבודה בשנה!!!
  2. אך למרות שתיקון תקנה 579 מתייחס וכולל רכב מדברי (עוד עניין המעיד על הדמיון הרב בין העיסוקים), וזאת בהמלצת הוועדה שהקים מנהל תחום קציני בטיחות ויוזמתו של המשיב (החלת התיקון על רכב מדברי הייתה יוזמתו של המשיב, ולא נדרשה בעתירות), בעלי רכב סיור מדברי ורכב מדברי פרטיים לא יכולים ליהנות ממנה בגלל סעיף 4) א) 2) לצו שבו נדרש תאגיד רכב מדברי להיות בעלים של 4 כלי רכב, מה שמהווה חסם לבעל רכב סיור מדברי או/ ו מדברי שבבעלותו רכב בודד. הדרישה לרכוש עוד 3 כלי רכב מהווה הוצאה כספית שהעותרים ועמיתיהם לא מסוגלים לעמוד בה, ולכן נאלצים להירשם אצל תאגידים מסחריים שגובים כסף רב והם נאלצים להיבדק אצל קצין בטיחות אחת לחודש.

 

  1. עותר 1 בתפקידו כיו”ר אגודת אשכול פנה פעמים רבות למשיב כדי לתקן את הצו ולתת מרפא לעוולות שהן נשוא עתירה זו מצ”ב 2 דוגמאות מיני רבות  עת/11 מתאריך 16.7.2012 ו-  עת/12   מתאריך 30.5.2014 בעניין הנושא העיקרי ו עת/13  בעניין הנושא המשני.

 

  1. אבל המשיב, כהרגלו, או שלא השיב לעותרים או שהבטיח להם הבטחות שווא כי יבחן את העניין מצ”ב עת/14 בעניין הנושא העיקרי ו עת/15 בעניין הנושא המשני.

 

  1. מכיוון שהמשיב לא ענה באופן עניינני לגבי “הבחינה מחדש” שהבטיח כי הוא עושה, ומכיוון שהעותרים מכירים היטב את המשיב כמי שמבטיח הבטחות סרק שאינו מתכוון לעמוד בהן, העותרים הביאו עניין זה למבחן בבקשה למתן רישיון למשרד הסעות לרכב מדברי עבור אגודה שיתופית שהקימו “אגודת רכב מדברי.” מצ”ב עת/16 תעודת רישום. בועדת רכב אשכול שנעשתה במשרדי המשיב סירב המשיב לתת לאגודת רכב מדברי רשיון להפעלת משרד להסעות רכב מדברי מצ”ב הפרוטוקול מ- 7.10.2014 עת/17 .

 

  1. למרות חובתו של המשיב להסביר מדוע לא נענה לבקשה למתן רישיון הסעות סיור לאגודת רכב מדברי, ולמרות מכתבים ותזכורות נוספים  המשיב, כהרגלו, המשיך להתעמר בעותרים ולא טרח לתת תשובה כנדרש על פי תפקידו והחוק. ושוב נאלצו העותרים לפנות לעזרת בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים   עת”מ 10609-01-15.  ורק בלחצה של העתירה המשיב טען, כי ע”פ  סעיף 24) א) 2) לצו כי בעל רכב סיור מדברי ומדברי מחויב להיות רשום במשרד להסעות רכב מדברי שהינו תאגיד שבבעלותו לפחות 4 כלי רכב מסוג רכב סיור מדברי או רכב מדברי מצ”ב מכתב תשובה של המשיב עת/18. תשובה זו מוכיחה כי אין למשיב כל כוונה לשנות את הצו, דהיינו, כל דבריו כי הוא בוחן את המצב היו מבחינת דברי סרק שנועדו להתעמר בעותרים.  ובענייננו זה היה מבחינת מיצוי הליכים סופיים, ולכן נאלצים העותרים לבקש את עזרתו של בית המשפט הנכבד להוציא את הצדק לאור ולמנוע מהמשיב לפגוע בהם באופן המנוגד לתפקידו, המינהל התקין, החוק, ערכי מדינת ישראל ולצדק.

 

  1. עוד עוולה שעושה המשיב לעותרים בצו – סעיף 23) א) 3) “העניין המשני” הינו האיסור של מכירת רכב סיור ישן, למעלה מגיל שנתיים, למי שחדש בענף, בעוד שכן ניתן למכור רכב כזה למי שוותיק בענף. גם בעניין זה נהג המשיב בצורה המנוגדת לתפקידו ולמינהל הציבורי כאשר למרות פניות רבות אליו בעניין הוא כלל לא טורח לענות על הבקשות שנשלחו לו בעניין וכאשר הוא סוף סוף כן עונה הרי הוא מתעמר בעותרים בטענה כי הוא בוחן את העניין עת/15 אך לאור הזמן שעבר ברור הוא כי המשיב אינו מתכוון לתקן עוולה זו, ולכן העותרים מבקשים מבית המשפט הנכבד לטפל גם בסוגיה זו שבה המשיב עושה אפליה בין מי שוותיק בענף לבין מי שחדש בענף, כמו גם פוגע בזכויות הקניין של העותרים וחבריהם, וקשה למצוא בה כל הגיון.

 

  1. העותרים   – אנשי עמל, בעלי רכב סיור (אשכול) או / ו רכב סיור (מדברי) ו / או רכב  מדברי , או שמתכוונים לרכוש כלי רכב כאלה, שעיסוקם באמצעות כלי רכב אלה  במתן שירותי הסעות סיור או/ו הסעות מיוחדות ברכב מדברי והכל על פי הצו וכמובן על פי רישיונות מדברי / סיור  שהוציא להם המשיב.
  2. עותר 1

 

  • כתב עתירה זו בשמו ועבור עצמו, אך משמש גם כנציג כל העותרים האחרים וכל חברי אגודת אשכול, וכפי שעשה בעתירות רבות אחרות נגד המשיב ואחרים וכמפורט בהמשך.

 

  • כמו כל העותרים האחרים הינו בעל רכב סיור אשכול, משנת 1997, עסק בהפעלת רכב מדברי על פי הצו משנת 1994, ויש לו ידע וניסיון רב בהפעלת רכבי מדבר עוד משירותו הצבאי בסיני בין השנים 1973-1981, הינו רס”ן במיל בתחום הלוגיסטיקה.

 

  • הקים יחד עם חברים מייסדים אחרים את אגודת אשכול בשנת 2009, אגודה ללא כל פעילות כספית, המשמשת כאגודה מקצועית ל 350 חברים המהווים את החלק העיקרי בענף, ומאז הקמתה משמש כיו”ר שלה. יש לציין כי המשיב מקבל ומכבד את אגודת אשכול כגורם מייצג עצמי החל משנת 2009 ואפשר לה נציג בועדת רכב אשכול.

 

  • משנת 2005 ומעת שחש על בשרו את האטימות, האיוולת וחוסר הצדק בהתנהלותם של רבים מהפקידים במשרדו של המשיב שמשתמשים בסמכותם באופן שרירותי באמצעות בירוקרטיה מוגזמת ולא נחוצה אשר מתעמרת ופוגעת באזרח הקטן ללא רחם, ובמקרים רבים בירוקרטיה זו פועלת  לטובתם של תאגידים רבי כוח, הן בגלל טעות בשיקול דעת במקרה הטוב, ואולי במכוון לטובת  תאגידים מסחריים שמנצלים זאת לטובתם,  החליט להקדיש את חייו כדי להילחם בעוולות הרבות שעושה המשיב לעותר עצמו ולחבריו עמיתיו בעלי רכב סיור, כמו גם לכל אזרחי ישראל, שמנסים להתפרנס בכבוד ללא הבירוקרטיה המוגזמת שהמשיב נגוע בה. לציין שגם המשיב בעצמו מודע לבירוקרטיה המוגזמת שלו והוא שם לעצמו כמדיניות לצמצמה ואף הודיע על כך באתר הבית שלו.

 

  • פעל ישירות מול המשיב ואחרים כדי לתקן עוולות רבות, אך במקרים רבים כאשר כוחו של המשיב מסנוור את עיניו, או כאשר יש פקידים שפועלים בניגוד לאינטרס הציבורי מסיבות לא ברורות ואשר יש חשש שהם נובעות גם בגלל שחיתות גרידא, כשהם מעדיפים את האינטרסים של תאגידים מסחריים רבי עוצמה על האינטרס הציבורי, נאלץ לבקש את עזרת מערכת בתי המשפט, ורק תודות למערכת בתי המשפט ובאמצעות עתירות לבג”ץ ולבית המשפט המנהלי ולעיתים רק בעזרת טיוטה של עתירה עשה כדי למנוע את השימוש בסמכות באופן שרירותי, לשנות ולשפר את הרגולציה המוגזמת והפגיעות בזכויות יסוד מוגנות שגרם המשיב וגם אחרים לעותרים וחבריהם כמפורט:

 

  • תודות לבג”צים 3677-02 ו – בג”צ 2980-06 הוציא אלוף פיקוד המרכז נוהל המאפשר סיורים – טיולים באזור מדבר יהודה, במקומות שהיו סגורים בעקבות אירועים בטחונים באינתיפאדה השנייה, ושימוש לא מושכל ושרירותי בהכרזת שטחי אש.

 

  • תודות לבג”ץ 7006/07 תוקן צו היבוא החופשי המאפשר למורה דרך יבוא אישי של רכב שאינו מיובא ע”י היבואן. ובהמשך תרם לשינוי המדינות של המשיב.  המשיב יחד עם וועדת הכלכלה של הכנסת בשיתוף עותר 1 הקימו את סעיף 31 להצעת חוק רישוי שירותי רכב  שתאפשר יבוא אישי של כל סוגי הרכב כולל 2M לצרכי כלל העוסקים בארץ. לצערנו הצעת החוק התעכבה בגלל הבחירות. אך בהמשך לטיוטת עתירה חדשה לבג”ץ שהתכוון עותר 1 להגיש החליט המשיב בימים אלו להמליץ בפני שר הכלכלה לשנות את צו היבוא החופשי ולאפשר למורה דרך ייבוא של כל סוגי הרכב.

 

  • תודות לעת”מ 9966-12-12 תוקנה תקנת התעבורה 579 והוענק פטור מקצין בטיחות לתאגידי סיור ומדברי שרשומים בהם פחות מ – 20 כלי רכב. 

 

  • תודות לעת”מ 12895-02-12 התאפשר למורי דרך להתאגד באגודות שיתופיות לקבלת רישיון למשרד להסעת סיור לצורך רישום רכב סיור, וזאת ללא צורך בחניונים ורישיון עסק. כיום קיימות עשרות אגודות שיתופיות המאפשרות לעוסקים בענף הסיור להתאגד ולהיות הבעלים של המשרדים בעצמם ולא להיות תלויים במשרדים מסחריים שעשו רווחים על חשבונם ונרפאה הפגיעה בחופש העיסוק.

 

  • תודות לעת”מ 9327-12-11 ועע”מ 6780-12 התבטלה וצומצמה התקינה לגבי רכב מדברי ורכב סיור מדברי.

 

  • אושר יבוא אישי של רכב על פי התקינה האמריקאית.

 

  • שונו נהלים במשרדי הרישוי כדי להקל על תהליך הרישוי.

 

  • שונה נוהל תשלום מיסים נדחים אצל רשות המיסים.

 

  • בהמשך לבג”ץ 5973/13, ובעקבות תלונה שהגיש קבע מבקר המדינה בדוח 65 ג עמוד 142 כי משרד התיירות, משרד התחבורה ורשות המיסים חייבים להפעיל מחדש את הנוהל שהיה קיים בעבר לגבי התנאים למתן פטור ממיסים לרכב סיור ובכך להסדיר את ענף הסיור שנפרץ ונפגע על ידם כמו גם להגן על אוצר המדינה שנפגע בכסף רב בגלל אטימותם של המשיב ואחרים.

 

 

עניינה של עתירה זו 

 

  1. עניינה של עתירה זו היא בקשת העותרים כי המשיב יתקן את הצו כמפורט :

 

  • לתקן את סעיף 24) א) 2)   לצו כך שיתאפשר בנוסף לדרישה לבעלות על 4 כלי רכב מדברי גם אפשרות של רישום  7 כלי רכב מדברי, ובדומה לדרישה מתאגיד רכב סיור בסעיף 23. (א) (2).   התיקון המתבקש להוסיף כסיפא לסעיף 24) א) 2)   –

 

או רשומים על שם בעלי רכב מדברי המועסק אצלו

 

ובכך להפסיק את האפליה בין תאגיד סיור לתאגיד רכב מדברי.

 

  • לתקן את סעיף 23. (א) (3) לצו ולהשמיט את הסיפא ” אולם לא יינתן רשיון לראשונה לרכב סיור שעברו יותר משנתיים משנת ייצורו.” ולהפסיק את האפליה בין מורה דרך חדש למורה דרך ותיק בענף רכב סיור.

 

  1. לשנות את החלטתו של הממונה האוסר רישום רכב סיור מדברי במשרד הסעות סיור אשכול ומחייב רישומו רק במשרד הסעות ברכב מדברי. זאת למרות הדמיון הגדול יותר בין רכב סיור מדברי לרכב סיור אשכול מאשר בין רכב סיור מדברי לרכב מדברי, הן בהגדרות הצו, הן בדרישות לקבלת רשיון הסעות סיור לרכב סיור והן בתפעול השוטף.

 

הטיעון המשפטי

 

  1. הצו מסדיר את הרגולציה של הענף, יחד עם נהלים רבים (אשר הם בגדר תורה שבע”פ). אך זו חובתו של המשיב להיות ערני וקשוב לשינויים שמתרחשים ולהתאים את הצו לשינויים אלו, כמו לדוגמא ביטול הצורך ברישוי ייעודי של עסקים  בתחום התיירות וביטול רישיון למומחה לתיירות שנעשה לפי שנים רבות, אך עדיין מופיע כחובה בצו – סעיף 19) 5) כאבן שאין לה הופכין.  ובענייננו הצו חייב להכיל גם את תיקון תקנה 579 ששינה את הצורך בקצין בטיחות בתאגידים של פחות מ- 20 כלי רכב ולאפשר באופן סביר, וללא החסם של בעלות על 4 כלי רכב,  לבעלי רכב מדברי פרטיים להתאגד ולרשום תאגיד רכב מדברי וזאת כמו בעלי רכב סיור.

 

  1. המשיב פוגע בחופש העיסוק של העותרים ומונע מהם את חופש ההתאגדות כאשר הוא מציב בפניהם חסם שלא מאפשר לבעלי רכב מדברי ורכב סיור (מדברי) פרטיים שהתאגדו באגודת רכב מדברי שרשומים בה פחות מ- 20 כלי רכב ליהנות מתיקון תקנה 579 הפוטרת אותם מקצין בטיחות עת/18.

 

  1. זו אפליה אסורה כאשר המשיב מפלה לרעה בין בעל רכב מדברי או רכב סיור מדברי אשר נדרש להיות רשום בתאגיד רכב מדברי אשר הינו בעלים של 4 כלי רכב, בעוד שמי שברשותו רכב סיור (אשכול) יכול להתאגד באגודה שיתופית שרשומים בה 7 בעלי רכב סיור אשכול שכל אחד מהם הינו בעלים של רכב סיור אשכול אחד בלבד.

 

  1. המשיב משתמש בסמכותו באופן לא סביר כשהוא לא מתיר לרכב סיור מדברי להיות רשום במשרד הסעות סיור אשכול אלא רק במשרד הסעות מדברי וזאת למרות הדמיון הגדול יותר בין הדרישות ואופן ההפעלה בין רכב סיור מדברי לרכב סיור אשכול, לבין רכב מדברי.

 

  1. לאור העובדה כי המשיב הקים סוג חדש של רכב סיור “רכב סיור (מדברי)”, שהינו רכב סיור לכל דבר ועניין, ולאור העובדה כי מסיבות לא מובנות המשיב לא מסכים כי רכב סיור מדברי יהיה רשום במשרד הסעות סיור (אשכול), עניין שהיה נותן תרופה חלקי, הרי גם ע”פ סעיף 23. א) 2) לצו חובתו לאפשר לרכב סיור (מדברי) שנחשב כרכב סיור ופועל ע”פ רישיון להסעת סיור להירשם בתאגיד סיור כלשהו שלרשותו  7  כלי רכב שניתן להם רשיון להסעת סיור, הרשומים על שם מורה דרך.

 

  1. בנוסף הצו מפלה לרעה בין מי שכבר היה בענף ויכול לרכוש רכב סיור ישן, לבין מי שרוצה להצטרף לענף ולרכוש רכב סיור ישן. ופוגע בזכות הקניין של העותרים למכור את כלי הרכב שלהם לכל מי שראוי להיכנס לענף, כאשר הוא עושה הבחנה בין מי שהינו ותיק בענף ויכול לרכוש רכב סיור מעל גיל שנתיים לבין מי שהוא חדש בענף ואינו יכול לרכוש.

 

  1. המשיב שוב ושוב אינו מטפל בבעיות ואינו עונה לשאלות שמובאות לפתחו והמנומקות כנדרש. זה תפקידו וחובתו של המשיב על יסוד הוראות החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) התשי”ט-1958 חובתו של כל משרת ציבור להסביר ולנמק עניינים הנדרשים לתשובה כמו עניינה של עתירה זו. וכך הנחה היועץ המשפטי לממשלה מספר הנחייה 3.1004 מתאריך   9.2002   

 

“החובה לנמק נוצרה כדי שהאזרח הנוגע בדבר יוכל לשקוד על זכויותיו ולהשיג על סירוב מצד הרשות בדרכים הפתוחות בפניו, אם בפני ערכאות ערעור מיוחדות, או – במקרים הראויים – בעתירה בפני בית-המשפט הגבוה לצדק. חובת ההנמקה היא תריס בפני השרירות, וזו האחרונה עלולה לדבוק לא רק בהחלטה של פרט המפעיל סמכויות, אלא גם בזו של חבר אנשים העושה כן.  חובת ההנמקה גם מחייבת את המינהל הציבורי להקדיש חשיבה נאותה להחלטות. ”  סעיף א’  עמוד 1 פסקה 3.  “יודגש, כי גם אילולא קיומו של חוק ההנמקות היו חובת ההגינות ותקינות המינהל מחייבות הנמקתן של החלטות, בחינת פשיטא. ” עמוד 1 פסקה אחרונה.

סיכום

 

  1. פעם אחר פעם המשיב מתעלם מחובתו על פי תפקידו לטפל בעוולות ובעיות שנמצאות בתחום אחריותו הבלעדית, ומשתמש בסמכותו באופן שרירותי והוא מתעמר בעותרים במקום לעזור להם ולפעול ע”פ תפקידו ולתת שירות כנדרש ממשרת ציבור, והוא מאלץ אותם לפנות שוב ושוב לבית משפט נכבד כדי להגן על זכויותיהם. זכויות שעושה רושם כי המשיב כלל לא מכיר בהן ולכאורה הוא מרגיש חופשי לדרוס ברגל גסה.

 

  1. לאור התנהלותו העקבית של המשיב שאינו מטפל באופן רציני בבעיות שבתחום סמכותו, ולאור העתירות הרבות שנאלצים העותרים, ואחרים, להגיש נגד המשיב למערכת בתי המשפט עושה רושם כי המשיב כלל לא חושש לכבודו של בית המשפט הנכבד ובמקום למלא את תפקידו בעצמו הוא נותן לבית המשפט הנכבד לבצע את תפקידו.

 

  1. הסעד הנדרש מבית המשפט הנכבד הינו להורות למשיב להסביר מדוע אינו מוכן לתקן את הצו כדי למנוע את הפגיעה בעותרים, במינהל התקין, החוק, ערכי המדינה והצדק  כמפורט:

 

  • לתקן את סעיף 24. (א) (2) לצו כך שיתאפשר לתאגיד מדברי לעמוד בדרישות בנוסף למצב הקיים בו נדרש לבעלות על 4 כלי רכב סיור מדברי או מדברי גם מתן אפשרות של רישום 7 כלי רכב הרשומים על שם הבעלים הפרטיים של הרכב, ובדומה לדרישה מתאגיד רכב סיור בסעיף 23. (א) (2) . דהיינו, להוסיף בסעיף 24. (א) (2) אחרי המילים “הרשומים על שם תאגיד” את המילים ” או הרשומים  על שם מורה דרך או בעלים של רכב מדברי …”.

 

  • לתקן את סעיף 23. (א) (3) לצו ולהשמיט את הסיפא ” אולם לא יינתן רשיון לראשונה לרכב סיור שעברו יותר משנתיים משנת ייצורו.”

 

 

 

ולראיה באתי   על החתום ,

 

מרדכי ברנס,  עותר 1,   בשם העותרים.

 

היום       ‏‏ז’ אב תשע”ה  23  יולי 2015

 

 

 

 

פדני תכשיטים